מוסר פרסום

שיר פלינדרומי

מוסר כיווץ.
מוסר-פרסום
נכלולי לו, לכן
מוסר פרסום.
צווי כרסום.

משפטים פלינדרומים

מסר פשוט בטוש פרסם.

***

מוסר פרוץ, צור פרסום!

***

מוסר פה הפרסום.

פלינדרומים בשורות

יוצר, מוסר-פרסום רצוי:
תו אל תסבך, מילים כבס! תלאות
לשון שנופץ, מצפון שנושל
לאחור הכיבוס יִסוב, יכה רוח-אל.

מודעות פרסומת

הלך הנועם, עונה כלה

ידוע סופה – עונת מעבר. רבע מתנועה פוסע ודי.

***

קלס, בוז, עלבון בי באו ואביב נובל עזוב – סֻלק.

***

כלה החרף, פרח, הלך.

***

תם קיץ מציק, מת.

***

לך סתיו! יתֻסכל.

אביב ללבי בא

שירים פלינדרומים

רחש הרוח
כל תל-אביב
אהבה אביב
"אל תלך! חִור השחר".

***

חֹרף או אביב?!
בולבל גוש גשם
שגשוג, לבלוב
בי בא ואפרח.

***

סוטול: 
החֹרף מרחרח
סביב אביב
חינני, חביב
אביב סחרחר
מפרח הלוטוס.

***

בי באה תנועה
רכה, נשית. יפיפית
ישנה הכרה –
עונת האביב.

***

משפטים פלינדרומים

אביב לבש שֵש, חג. חשש שבלב יבֹא.

***

חג אביב יבֹא? גח!

בא כאב

בא כריש
טֶרף דחף פנימה
מלוע עברה צוָחה
חוצה רבע עולם
ה' מינף פחד
פרט שיר כאב.

 

זוגי קן חם ומחנק יגוז

השם אל האופק הביט
הטיב ה' רוח אפי
עצב הלך, מחנק יגוז
מיען נשיאת חן כוכב
ישאר מורם למרום ראשי
בכוך נחת, אִישן
נעים, זוגי קן חם
כלה בצעיף אחור הביטה
טיבה – קפואה, לא מָשה.

פרגמנטים ומשפטים המבוססים על סיפור פלינדרומי

הפרגמנטים והמשפטים שלהלן מבוססים על הסיפור הפלינדרומי יוצר מלוע שמים השמש, ה' מימש עולם רצוי (מחרוזת שירים המבוססת אף היא על הפלינדרום הנ"ל)

החום העז לב ספוג. אש מרגיש. שיגר משא גוף, סֶבל. זעה מוחה.

***

הלילה מנסה לעוף. נוי מדמין, נים-דמיון פועל. הס! נם הלילה.

***

מימש גֵו חמה חום, הזעה עזה מוחה מחוג שמים.

***

צפון מערב, רום גליל. ליל גמור – ברעם נופץ.

***

פוסל טוב, פוסק חום. בוטל סוף, מוחק סוף.

***

סר החֹרף, הבשן ירוק. קור ינשב. הפרח הרס.

***

הכרה שלחה עדוּת: תודעה חלשה, רכה.

***

תדע אִם רצון נוצר מ-א' עד ת'.

***

יש חום שממש-ממש מוחשי.

***

ראוי לציון נוי, צל יואר.

* בפלינדרום זה רק ארבע המילים האמצעיות מתבססות על פלינדרום האב.

מחרוזת שירים על בסיס הפלינדרום השני באורכו בעברית

השירים שלהלן מבוססים על הסיפור מימש ה' עולם מלוע השמים
(מחרוזת פרגמנטים ומשפטים פלינדרומיים המבוססים אף הם על הפלינדרום הנ"ל)

***

"כר יופי!" צוהל עצמי
כותב: "הנץ הפרח, מתת-אל
יוצר אל בושם מיוחד
ואביב נובל עזוּב – סֻלק"

עור שורף, יומס
רוגש הים ולח גופי
תום שנתי. שחר
רחשי תנשמות

יפוג חלומי השגור
סמוי פֵּרוש רוע
קלס, בוז, עלבון בי באו
דחוי ממשוב לא-רצוי

לא תתם חרפה
צִנה בתוכי
מצע לה
וציפוי רך.

***

רון לבוש רקיע
שמש מותחת הכיפה
תסרוג העיקשת
מִקרן שמש זורחת
תחרוז שמש
נרקמת שקיעה
(גורסת – הפיכה)
תחתום שמש
עיקר שובל נוּר.

***

תעגון שמש
תאיר קהל ילדים
ינעם לה

שורף לשמש רותחת
הטיל שרב אל
(לא בר-שליטה)

תחתור שמש לפרוש
"ה', למעני, מיד לילה!"
קריאת שמש נוגעת.

***

צפון מערב.
הלילה ירד
חלום שקע

מוסח מרעש המוח
הנֵבל ברוח פורט
רֹבד עצב נטש האור

רואה שטן
בִּצע דבר טֵרוף
חור בלבנה

חומה, שער. מחסום עִקש
מול חדרי הלילה
ברעם נופץ.

***

ידוע סופה – עונת מעבר
קר. עין-רקיע לחה
קורי חֹרף
משפשף כוכב
טאטא שמי תכלת

עב בעת לכתי
מש אט-אט בכוך
פשפש מפרח ירוק
החל עיקר ניע
רק רבע מתנועה פוסע ודי.

***

ברק יכה אור
קפוא שלג
צח יפֹּל

הנוף: מורד רכס צרפתי
דשא צחור רוחץ אשד
יתפרץ סכר

דרום פונה לפי חץ
גלש אופק
רואה כי קרב.

***

מותש גוף
האל פוסק: "סוף!"
עיפות תופיע
פוסק. סוף.
לאה פוגש תום.